בהגנה על הסביבה: מה יש לעשות?

לקפיטליזם יש היסטוריה ארוכה של ניצול הסביבה הטבעית במרדף חסר רחמים של רווח. "אזורי קורבן" סביבתיים נמצאים בשפע בכל מקום בו משאבי טבע היו זמינים לבזיזה של המעמד הקפיטליסטי, גם כאן וגם בחו"ל. והפרובינציות האטלנטיות לא יצאו מזה בזול, בניגוד לרושם הוורוד אותו תעשיית התיירות שלנו אוהבת להקרין.

מבחינה היסטורית, אנו עדים לכריתת יערות בלתי מבוקרת על קרקע ציבורית בניו-ברונסוויק על ידי משקיעים פרטיים; להשמדת מניות הבקלה על החוף של ניופאונדלנד בשל תאבת בצע וניהול כושל שאינו מתחשב בטווח הארוך; תעשיית הכרייה שהפכה את סידני, קייפ ברטון לאזור אסון סביבתי ברמה עולמית, עם "בריכת הזפת" הידועה לשמצה שלה שהעלתה את שיעורי התחלואה בסרטן כמעט פי שניים מהממוצע הארצי עד סוף שנות ה-90.

כאן כמו בכל מקום אחר, פיתוח כלכלי וניצול הסביבה תמיד הלכו יד ביד, ומעמד העובדים הוא זה אשר נושא במחיר הכבד ביותר.

אך התנגדות הולכת וגדלה.

התנגדות לסדיקה של פצלי שמן ממשיכה להיות נפוצה מאוד ברחבי האזור, במיוחד בניו ברונסוויק, בו הזכרונות מהקרב החמוש באלסיפוגטוג [טריטוריה של ילידיים בקנדה] עדיין טריים.

ההרחבה הפתאומית של ריסוס גלייפוסט על ידי חברות ייעור בנובה סקוטיה – למרות אזהרות חמורות מהקהילה המדעית – עוררה התנגדות עזה וקמפיין מדיה חברתי בקנה מידה גדול.

תוכניות של "אלטון גז" לזרוק את התמלחת הרעילה שלהם במערה תת קרקעית לתוך נהר שובנאקאדי הטהור עוררו תגובה חזקה במיוחד מקהילות המיקמאק שיושפעו מכך באופן הישיר ביותר, שכיום מארגנים חסימות תקופתיות של האתר המוצע.

קמפיינים עממיים גם ממשיכים נגד טורבינות כוח תת-ימיות המתוכננות במפרץ פאנדי, נגד מחוללי פחם מיושנים ביבשת ונגד הצטברות בוצה שחורה רעילה בברז המים של קהילות כפריות פגיעות. כאן כמו בכל מקום אחר, והרשימה עוד ארוכה הלאה וכן הלאה.

אבל כך גם הבעיה הבסיסית.

מסעות הפרסום שלמעלה משיגים מידה מסוימת של הצלחה. המודעות הציבוריות עולה. התאגידים האחראים לפשעים האלה נגד הסביבה והפוליטיקאים המשרתים אותם מבוישים בפומבי. כמה מהם מתמודדים עם בעיות משפטיות. הרבה מה-"פיתוחים" שלהם הוקפאו כתוצאה ישירה מכך.

עלינו לתמוך במאבקים האלה.

אבל עלינו גם להבין שביוש והקפאה אלו ניצחונות לטווח הקצר במקרה הטוב. עבור חברות מונוליטיות כמו אירווינג ואלטון גז, אלו רק נסיגות זמניות, לא יותר מטרדות עבור המעמד הבורגני אותו הם משרתים.

רפורמיסטים בכל מקום היו רוצה שנאמין שהתקדמות מצטברת בהגנה על הסביבה תוביל אותנו בסופו של דבר אל מחוץ לנתיב האובדני עליו אנחנו חיים, כאשר "פיתוח בר קיימא" יביא אותנו לסוג של שיווי משקל קסום עם עולם הטבע.

ובכל זאת ההתקדמות המתמדת הזו בחמש השנים האחרונות לא עשתה דבר כדי למנוע את האסון של ההתחממות הגלובלית, אובדן אלף מינים ותת-מינים של חי וצומח, ההתמוטטות האיטית של המערכות האקולוגיות המורכבות שעליהן החיים עצמם תלויים.

בינתיים, ציווי הרווח של "השוק החופשי" עדיין מכתיב את המדיניות הסביבתית בכל דמוקרטיה בורגנית ליברלית על פני כדור הארץ, כולל את זו שלנו. צמיחה ללא גבול ופיתוח כלכלי הם עדיין הנורמה. זה ימשיך להיות המצב, למרות כל הנאומים הסוחטים הטוענים אחרת.

חבריי למאבק, אל תטעו בנוגע לכך. הסתירה הבסיסית שבין הקפיטליזם לסביבה הטבעית לא יכולה להיפתר באמצעות רפורמה בשוק. רפורמות כאלה אינן אלא אמצעים זמניים, אמצעי להפסקת הגדילה בפערים במקרה הטוב.

נצחון אמיתי ומתמשך בהגנה על הסביבה יושג רק עם הפירוק הקפיטליזם עצמו.

מקור: The Halifax Partisan (פייסבוק)